בהמשך לשני הפרקים הקודמים, בפרק זה ננסה דווקא לתחום סייגים וגבולות, כי הרי לא הכול ממש מותר ואין אנו שוכני מחנה פליטים כזה או אחר בו אין הבדל כה גדול בין המותר לאסור וברחוב שולטת אווירת הכוחניות המתיימרת להכתיב קו לא אחיד של שליטת הזרוע הנטויה מעל לכול. בממלכתנו לא הכול מותר וכן גם לא הכול אסור, ישנה מערכת חוקים יציבה הבנויה על שקלול בזמן אמת של נתונים המסייעים לנו לקבוע אמות מידה ברורות לכל תרחיש אפשרי, הרעיון שבסיס כל חוק וגבול הינו, הערנות לכל דבר המתרחש סביבנו והנכונות שלנו לקרוא נכון את המפה.
נכון שגבול הינו דבר רצוי ומבורך, אולם כשמשתמשים בו שוב ושוב ללא כל הגבלת תנועה , הרי שהוא יהפוך די מהר לכלי ריק ונטול כל משמעות ותאימות לשטח. מובן שיש בהחלט מקום לחוקים של קבע, חוקים עליהם מושתת כל העשייה הביתית, אולם לגבי דברים אשר מהירות השתנותם הינה כה דינאמית, חובה עלינו להתאים את עצמנו לקצב התהוותם.
ראשית לכל דבר, חשוב תמיד לשקף דברים, להבהיר את כללי המשחק, לתת במה חופשית להבעת דעות ועמדות. במקביל חשוב שתבהירו מהם כלל המשחק שלכם, מה מבחינתכם הוא בגדר מותר ומהו האסור. מהם הדברים הרצויים ועד היכן תעלימו עין, ומה מבחינתכם עומד בגדר של 'ייהרג ואל יעבור' . . .
הדור הצעיר אוהב את אווירת הסחבקיות והצ'פחות, הכול עובר אצלו בקריצת עין, הוא אינו עושה זאת כי הוא מודע באותה רמת מודעות שלכם לכל עומק העניין, הוא אוהב את ההתנסות העצמית, תחושת הסיכון מעניקה לו אנרגיה המניעה את גלגלי המערכת עשור . . . אולם אין הדבר סותר את זכותכם לעמוד על שלכם, כמובן ללא כל התרסה של , 'אמרנו לכם' או עוד כל מיני משפטי מפתח חביבים על הורים סמכותיים.
דבר נוסף רצוי לקחת בשקלול העשייה: כשלא שואלים אתכם, אל תמהרו להביע עמדה, כל עוד לא נשאלתם, אינכם חלק מהמשחק. מי בכלל אמר שהם מעוניינים לשמוע את חוות דעתכם. רבים הם ההורים הממהרים להיעלב כשהצעירים לא מיהרו ליישם את המלצתם.
זכותכם המלאה לדרוש שבביתכם יתנהלו הדברים בהתאם לתפיסת עולמכם, אתם מנהלי הממלכה וככאלה אתם זכאים לשיתוף פעולה מלא מכל הבאים בשערי ביתכם. אלא שמכאן ועד הדרך למריבה רחוקה הדרך. יש דברים שאין דורשים אותם משום שמראש ידוע כי אין הציבור יכול לעמוד בהם. כך שכשקובעים גבולות, יש לתת את הדעת לכך שהם יהיו ישימים מחד וברי תוקף מעשי מאידך.
אל תמהרו להגיע לעימות, הצעירים יודעים לעשות זאת לא פחות ואולי אף יותר טוב מכם. תמיד טוב לבחור בדרך של הידברות, דרך בה תבהירו את עמדתכם ומשאלתכם למימושה, אולם מכאן ועד הכרזת המלחמה, ארוכה הדרך כמקצה העולם אל קצהו.
דרכו של עולם וכשהכול תקין, מגיעים הנכדים . . .
כאן עושות הסבתות תחרות, מי מהן יותר מסורה, כל אחת משיאה עצות וכל אחת יודעת להראות את רוחב לבה עד לפתחו של אולם. וכמובן, גם תור העלבונות אינו מתבושש מלהגיע. . . אמא שלך אינה יודעת כלום, אמא שלך קנתה בגד שנראה יותר כפיג'מה מאשר חליפה מכובדת … הסבתא הטרייה שומעת ומתפלצת, הייתכן, היא זו שהשקיעה את מיטב כספה כך מזולזלת ??? כאן מגיע לו שיא במערכת הגבולות, אולם במקרים מעין אלה הגבול יחול על מוצאות הפה . . . אל תאמרו כלום, פחות אוויר ופחות מילים, הם יגדלו, הילדים שלהם יגדלו, עם הזמן החיבור שלכם יהיה איכותי יותר, כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. . .
גם שדה חינוכם של הנכדים לעיתים הוא יותר שדה מוקשים, אתם רואים ועיניכם כלות, הכול מתנהל הפוך מהדרך בה הנכם מאמינים, אתם רואים דברים הגורמים לכם להתפלץ, אתם רוצים להעיר ולהאיר, אולם עדיף לנקוט ב- שב ואל תעשה עדיף ! תנו להם להתנסות לבד, אם הם ישאלו אתכם, אמרו רק מה אתם הייתם עושים במקרה זה, אולם אל תעברו אל שלב ההוראות מה עליהם לעשות, את זה השאירו להם, הם ההורים, שיחליטו בכוחות עצמם.
אם כן, אכן גבול לפנינו, לעיתים הוא עבורנו ולעיתים הוא עבורם, העיקר, עשו הכול ברוח טובה. עדיפה תמיד חשיבה לפני עשייה מאשר להיפך.
|
|
יצחק ריבקין הוא יועץ חינוכי בעל ניסיון רב, הניחן ביכולת אבחון אינטואיטיבי. מחבר הספר 'לאהוב ולחנך'. ידיו רב לו במתן פתרונות חינוכיים בכל הקשור לחינוך. |
