עברית

"תנו לי לנסות לעשות משהו!" התחנן הפרמדיק. "אם אתה רוצה מאוד לעשות משהו, קח את הסדין הלבן וכסה את הגופה", קבעו

פסח שני העניק להוויה החסידית את אחד הפתגמים החשובים, המשמשים גם הוראת-דרך בחיי היום-יום – "לעולם לא אבוד"

בני אדם אוהבים סדרי חיים ברורים ומוגדרים מראש, תוכנית עבודה בלתי כתובה שעל פיה תתנהל כל עשייתם, מעין בריח תיכון המייצב את כל שדרת התא המשפחתי.

יכולתו של האדם להכיל את זולתו תלויה לא במעט באיכות הקיבולת שלו וברמת בשלות ומוכנותו אל חיי העולם והתמצאות בהוויותיו. יכולת ההכלה, הינה הכרחית במגוון חיי התא המשפחתי.

בימים האלה, ימי 'בין-המצרים', אנו אבלים על חורבנו של בית-המקדש, אך למעשה, הכמיהה לבניינו מלווה אותנו בכל יום ויום. מדוע בית-המקדש חסר לנו כל-כך?

עוד ניצוץ מנשמת האומה,עלה בסערה לשמים •
את שריפת המקדש לא כיבו,לא דמעות ולא שטף מים • עמנו גלה דוי ונכאב • זקנים וחולים,יתומים ללא אב.

ערכים שאינם מבוססים על אמונה בה', לעולם יהיו רופפים ונתונים לשינויים ♦ השיטה החינוכית של אברהם אבינו

אין היום יהודי שלא טעם, בדרך כלשהי, מאורו של הבעש"ט. מי בלימוד תורתו, מי בסיפורי נפלאותיו, מי בהליכה בדרכיו ומי באימוץ השמחה וההתלהבות שהביא.