על הפרק

הדאגה לזולת, הרצון לעזור גם לאדם בלתי-מוכר, המעורבות והאכפתיות – הם ממאפייניו המובהקים של האופי היהודי. מהו הגבול למעורבות בחיי הזולת?

אנחנו אוהבים להיות צודקים וגאים, לא חייבים דבר לאיש. עצם נכונותו של אדם לבוא לסליחות ולהרגיש שאינו בסדר – יש בה מידה רבה של היטהרות

ח"י באלול מכונה בעולמה של החסידות "יום הולדת שני המאורות הגדולים", היום שבו ירדו לעולם נשמותיהם הגדולות של הבעש"ט, מחולל שיטת החסידות ושל רבנו הזקן, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד.

אדם, אם נפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. אבל הקב"ה הוא אין-סופי, וגם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית

הרבה מאוד משאבים נפשיים וחומריים מושקעים בדברים רגעיים ובלתי-חשובים, הן בחיים האישיים והן בדברים שבין אדם לחברו. כשאנו מביטים לאחור, בפרספקטיבה של זמן, אנחנו תוהים איך ייחסנו חשיבות גדולה כל-כך לדברים קטנים ובלתי-חשובים בחיינו..

החסידות מפנה את המבט לעבר הצד החיובי שבכל דבר. לא שאין היא מודעת למגרעות ולצדדים שליליים, אלא שהיא מבקשת לעקור את הרע על-ידי הגברת הטוב ובעיקר במיקוד על העתיד ועל ההחלטות הטובות..

חיינו הקצרים מלאים התלבטויות בין טוב לרע, ואנו עדים לתופעה מעניינת: פעמים נדמה שרעיון או מעשה הוא טוב מאין כמוהו אולם לפתע אנו מגלים שיש לו גם מתנגדים הרוצים להרע • הפתרון – מפתיע

אחת הפעולות שנעשתה על המזבח ונחשבה כקרבן בפני עצמו היתה הנחת העצים ושריפתם על מקום המערכה. לכן שימשו עצי המערכה לא רק כאמצעי טכני לשריפת הקרבן אלא כחלק מהמשמעות הרוחנית של הקרבנות.

כאותו בן מלך שמאז שאביו גרשו מביתו וכל שאיפתו ורצונו לחזור לבית המלוכה – אז יפתרו כל בעיותיו, כך הגלות היא שורש לכל הצרות העוברות על עמנו ולכן כל חפצנו ותפילותנו מתרכזות בצפייה לביאת המשיח ובנין בית-המקדש.

תשעה באב – יום האבל הלאומי של עם ישראל – יהפך בהמרה לששון ולשמחה – חמש הפורעניות שארעו לעם ישראל בתשעה באב ועל מנהגי היום בקצרה