חיוך לשולחן שבת

מי שלמד קבלה ידע שהכל מנוהל מלמעלה. לעומת זאת מי שלא למד קבלה, שזה בעצם היה רוב עם ישראל, המושג של השגחה פרטית, שהקב"ה מנהל את כל מה שקורה בעולם, אפילו הדשא הנידח אי שם בהונדורס שעף ברוח, גם זה מכוון מלמעלה, את זה חידש הבעל שם טוב..

היה היה זוג, שמידי שנה בשנה, כל פעם, הבעל מצא חומרות חדשות להחמיר, שכמובן, מי מבצעת אותם? אשתו…

שנה אחת הוא מגיע לאישתו ואומר לה..

רב בית הכנסת שם לב ששמעון זקן המתפללים בין ה-90 לא הגיע לתפילה כבר 3 ימים.. הלך הרב לבקרו בביתו חי בריא ושלם.. לשאלת הרב ענה: "עשיתי חושבים. כל החברים שלי כולם כבר מנוחתם בגן עדן.. רק זה חסר לי, שאלך לבית הכנסת והם ישאלו: מה? הזקן הזה עדיין שם?!…"

מצד אחד האמונה חייבת להיות חזקה ותמימה לחלוטין. הכל הרי מלמעלה, והוא יודע מה שהוא עושה, ולמה הוא עושה. אבל מצד שני, לא להסתפק באמונה. לקום ולעשות מעשה. לקום ולזעוק. לקום ולעשות.

יעקב אבינו חושש מפניו של עשיו, והוא מתפלל אל הקב"ה שיציל אותו. הוא פותח במילים "קטונתי מכל החסדים… כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות". – תובנות מהפרשה עם הרב נח סוליש

מי מאיתנו לא ייחל לעצמו שיזכה בלוטו, או היה רוצה להיוולד למשפחה של מליונרים ..?! מציאות החיים מלמדת, שדווקא ילדים כאלה שגדלו עם כפית של כסף בפה, הרבה פחות מאושרים, שמחים, ומצליחים בחיים מילדים שגדלו בבית רגיל עם כל קשיי החיים.

יהודי מאמין, היודע שהקב"ה לא רק מנהל את העולם כרצונו, אלא גם כל רגע ורגע, כל מה שקורה לו, זה בזכות זה שהקב"ה ממשיך כל רגע לברוא אותו עם כל "צרותיו" מחדש, ההסתכלות שלו על העולם היא אחרת לגמרי. כשהוא נתקל בקושי לקיים מצווה, או בדאגה שמטרידה את מנוחתו הוא רגוע לחלוטין, כי הוא יודע שהוא בידיים הטובות ביותר, בידיו של בורא העולם בכבודו ובעצמו!

מה לחש היהודי שנגמל מהטיפה המרה לשיכור המוטל ברפש כשהוא בגילופין?.. וברצינות, כמה פעמים אנחנו חזרנו בתשובה, שוב ושוב, על אותם עבירות..?

אדם עולה על המשקל ושוקל את עצמו. אשתו רואה שהוא מנסה ככל יכולתו להכניס את הבטן. אשתו אומרת לו: "אתה יודע שלמשקל זה לא

פרשת ראה נקראת בתורה בבית הכנסת תמיד, או בשבת מברכים חודש אלול, או בראש חודש אלול עצמו. אצל הספרדים, משכימים קום ללכת לסליחות לבית