חינוך

במרוץ החיים יש ואנו נתקלים בבשורות, לעיתים טובות ולעיתים שאינן טובות. * איך להתייחס אליהן? הכל עניין של מידתיות

"אם סמכות, אז שתהיה כאן סמכות אחת בלבד! אנחנו החלטתי ואתם תבצעו…"

יש המוסיפים כהנה וכהנה על כל אירוע שהיה ויותר מכך על זה שכלל לא היה, אוי כמה גדלה מבוכתם אשר מציאות החיים שלהם נפגשת במציאות האמיתית

העולם אינו בר שינוי, בני האדם הינם ברי שינוי. העולם מתקיים על פי תכנית רב שנתית שהתווה לו בורא העולם בששת ימי הבריאה ואינו בר בחירה, הכול מתנהל בו כביום בריאתו, דייריו האנושיים הם אלו שחוננו ביכולות הבחירה והשליטה על מעשיהם.

חג הפסח שהסתיים זה עתה, הביא עימו מפגשים משפחתיים רבים ומגוונים. וגם במשפחות הכי טובות, המפגשים הללו עוררו והעלו לא פעם קשיים, התמודדויות, מורכבות, כעס, או להבדיל גם קרבה ושמחה גדולה מהחגיגה המשותפת.

הילדה שלי בת שנה וחצי עולה על השולחן זורקת את הבקבוק אחרי שהיא שותה או את הצלחת..

לעיתים דווקא במקום שבו אנו נדמים בענינו כחלשים, שם נמצאת העוצמה שלנו. ולהפך, ש פעמים בהם בדיוק היכן שאנו חושבים כי שם כוחנו, שם בדיוק מוכחת חולשתנו… אז מהי הדרך לעוצמה פנימית אמיתית? ומה הקשר לביקורת? מאמר שילמד אותנו על דרכם של מלכים.

בעת בה הנכם בוחרים אתרוג זכרו כי האתרוג האמיתי הינו ילדכם, הוא הזקוק לשימת לב ראויה, הוא זה שיש לעוטפו באריג נעים ומלטף של אהבת אין קץ.