עברית

"בשעה טובה נולד לנו בן" או: "סבא הלך לעולמו הבוקר"… דברים שאך אתמול נאמרו במלל נכתבים היום בלחיצת מקש קצרה, זרה ומנוכרת

"תנו לי לנסות לעשות משהו!" התחנן הפרמדיק. "אם אתה רוצה מאוד לעשות משהו, קח את הסדין הלבן וכסה את הגופה", קבעו

פסח שני העניק להוויה החסידית את אחד הפתגמים החשובים, המשמשים גם הוראת-דרך בחיי היום-יום – "לעולם לא אבוד"

בני אדם אוהבים סדרי חיים ברורים ומוגדרים מראש, תוכנית עבודה בלתי כתובה שעל פיה תתנהל כל עשייתם, מעין בריח תיכון המייצב את כל שדרת התא המשפחתי.

יכולתו של האדם להכיל את זולתו תלויה לא במעט באיכות הקיבולת שלו וברמת בשלות ומוכנותו אל חיי העולם והתמצאות בהוויותיו. יכולת ההכלה, הינה הכרחית במגוון חיי התא המשפחתי.

בימים האלה, ימי 'בין-המצרים', אנו אבלים על חורבנו של בית-המקדש, אך למעשה, הכמיהה לבניינו מלווה אותנו בכל יום ויום. מדוע בית-המקדש חסר לנו כל-כך?