בית חב"ד אלקנה

מרכז מסחרי, ת.ד. 722, אלקנה

סוד ה'הישרדות'

הגורם היחיד להישרדותו של העם היהודי (ולא בקאריביים..) היה וימשיך להיות, הדבקות בתורה ובמצוות • הם שנתנו לעם היהודי את האופי והעוצמה הייחודיים שלו • "ודתייהם שונות מכל עם" • הרבי כותב

ב"ה
י"א אדר, תשכ"ח
ברוקלין, נ.י.

מרת…
ברונקס, נ.י. 10468
ברכה ושלום:

מכתבך הגיע אלי באיחור מסויים, ואני מצטער על כך שלחץ ההתחייבויות גרם שלא אוכל לאשר את קבלתו מוקדם יותר.

במכתבך את מעלה את השאלה: כיצד מסוגלים היהודים לשרוד בתור מיעוט?

נכון שהעם היהודי עמד מול הבעיה הזאת לאורך ההיסטוריה הארוכה של הפזורה שלו בארצות שונות, ותחת תנאים משתנים, ולפעמים – מן הקצה אל הקצה. מדי פעם היו יחידים, ולפעמים אפילו קבוצות, של מוגי-לב, אשר סברו שהדרך היחידה שבאמצעותה ניתן לשרוד היא על-ידי התבוללות, רחמנא ליצלן. אבל עובדות החיים הפיגו כל אשליה כזאת, מאחר שהסביבה העוינת עצמה דחתה יהודים תחת כל צורה של תחפושת, ואולי אפילו כעסה עוד יותר על כל ניסיון מצידם של יהודים להיכנס ללא הזמנה לתוך החברה שלהם.

ההיסטוריה הארוכה שלנו בגלות הוכיחה במידה מספקת שהגורם היחיד להישרדותו של העם היהודי היה תמיד, וימשיך להיות, הדבקות היהודית בתורה ובמצוות, אשר נתנה לעם היהודי את האופי והעוצמה הייחודיים שלו. מיותר לציין שהדבר שאנחנו מדברים עליו הוא חיי היום-יום היהודיים על-פי התורה והמצוות, ולא רק להיות "יהודי טוב בלב". לעומת זאת, כל ניסיון לחקות את הסביבה הלא-יהודית חייב להיתקל בהכחשה, ויהודי שמתעקש לפלס לעצמו דרך במקום שהוא לא רצוי, במוקדם או במאוחר ישמע קריאה מלאת-בוז "יהודי מלוכלך", וכו'. אחרי הניסיון שהיה לנו בדורנו זה, בכמה מדינות שנחשבו למדינות הכי מתקדמות ותרבותיות, זאת בוודאי נקודה מייסרת מכדי להרחיב עליה.

עתה, בעמדנו לפני פורים, רעיונות אלה מקבלים חיזוק במיוחד על-ידי המאורעות של פורים שאותו אנחנו עומדים לחגוג.

מצורף בזה העתק של מסר לנשי ישראל, שהוא דבר בעתו ומתאים בכל הזמנים, אף-על-פי שנכתב לרגל אירוע מיוחד.

המאחל לך פורים שמח ומעורר,

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

נ. מינדל, מזכיר

נ.ב. בנוגע למה שאת כותבת על ההיכרות שלך עם נזירה, ושואלת מהי דעתי על היחסים האלה, הרשי לי לומר את זאת:

אם הנזירה היא באמת כנה באמונותיה, היא מוכרחה להיות נאמנה לייעוד שלה, שהוא לנסות להשפיע על אחרים, עד כדי המרת-דת. לעומת זאת, אם היא לא עושה זאת, אז היא לא באמת כנה עם עצמה. ואף-על-פי שישנם נזירות וכמרים דתיים מסויימים שבאופן פורמלי ורשמי אינם מעורבים בפעילות מיסיונרית, אף-על-פי-כן המציאות היא שבנפשם פנימה ובמהותם הם מחויבים מוסרית לעסוק במיסיון ולהשפיע על כל מי שהם באים איתו במגע.

לאור האמור, את יכולה לשפוט בעצמך מה צריכה להיות העמדה שלך ביחס ליחסים אלה.

למותר לומר שאין פירוש הדבר שיש צורך כלשהו להיות עוין, או לטפח רגש כלשהו של איבה, או להיות מעורב בויכוחים או מריבות כלשהן, וכו', משום שדרכי התורה הן דרכי נועם ושלום ביחס לכל אדם. יחד עם זאת, קיים שוני גדול בין יחס הולם לבין ידידות בפועל.

כל מה שנאמר למעלה חל, כמובן, בכל מקום, אבל בוודאי שזה בתוקף בעיר גדולה כמו ניו-יורק, שבה יש נשים יהודיות רבות עימן ניתן לפתח יחסי ידידות וקירבה, נשים אשר למרבה הצער לא היה להן היתרון של רקע דתי או חינוך יהודי, וכתוצאה מכך למרבה הצער הזניחו את החינוך היהודי של ילדיהן וערערו את הבתים היהודיים שלהן, וכו'. הנה אתגר והזדמנות להתיידד איתן ולקרב אותן לאביהן שבשמים, ולסייע להציל אותן ואת ילדיהן ובתיהן. לאמתו של דבר, זהו תחום שבו האישה היהודיה בת-המזל שיודעת מה צריכה להיות דרך החיים היהודית יכולה לפעמים להשיג הרבה יותר מאשר האיש, השותף שלה, משום שהרבה יותר קל לאישה לגשת לאישה אחרת. בוודאי שכל רגע שניתן לנצלו לידידות ולבילוי בחברת אנשים צריך להיות מנוצל בכיוון זה.

מערכת האתר

השאירו תגובה