כך הסתיר הרבי מאימו את פטירת אחיו • יומן מרתק

הסתלקות ר' ישראל ארי' לייב שניאורסאהן, אחי כ"ק אד"ש

יום חמישי, י"ג אייר תשי"ב.

בבוקר התקשרה הרבנית חי' מושקא בטלפון אל הת' בערל יוניק וביקשה שיבוא לביתה (רח' ניו יורק מס' 346, פינת רח' פרזידנט). כשבא, אמרה לו שקיבלה ידיעה מליווערפול (אנגלי') שמצב גיסה – אחי כ"ק אדמו"ר שליט"א – ר' ישראל ארי' לייב, מאד לא טוב, והוסיפה: "איך האב מורא פאר דער שוויגער ווי וועט זי דאס אויס האלטן" [= אני חוששת עבור הרבנית חנה, איך היא תקבל את זה]". 

הת' הנ"ל לא הבין את המצב וחשב שמדובר בהתקף לב או משהו דומה, ואחר כמה דקות ביקשה אותו הרבנית לקרוא לרב שמואל לויטין. כשהגיע הרב לויטין, שוחחה עימו הרבנית כחצי שעה, ואח"כ סיפרה לת' הנ"ל את האמת – אחיו של כ"ק אדמו"ר שליט"א נפטר. 

היא סיפרה שבבוקר התקשרה טלפונית מהמאפיה (ברח'  נוסטרנד) עם בית גיסה באנגלי', ואז נמסרה לה הידיעה, אך כשחזרה הביתה כבר לא הי' כ"ק אדמו"ר שליט"א בבית, כי הלך ל-‏770. אחרי תפילת שחרית נכנס הרב לויטין לחדר כ"ק אדמו"ר שליט"א והודיע לו. 

כ"ק אדמו"ר שליט"א התעניין אם עוד מישהו יודע על כך, והורה שכל היודעים יכנסו אליו. קראו לת' לייבל גרונר, והר"ש לויטין החל לחתוך את הצד הימני של בגדו, וכ"ק אדמו"ר שליט"א סיים את הקריעה ביד בעצמו. בשעת הקריעה אמר לר"ש לויטין ולת' לייבל גרונר לומר את הפסוקים המסומנים בסידור. אח"כ ישב על כסא נמוך.

(הקבורה היתה אמורה להתקיים בארץ הקודש, ועד אז יעברו שבועיים. כ"ק אדמו"ר שליט"א שאל מתי מתחיל זמן האבלות, והפסק הי' שהיות ואינו נוסע להלויה, עליו להתחיל אבלות מעכשיו ולא להמתין עד הקבורה). אח"כ כתב מכתב בכתי"ק לגיסתו באנגליה וביקש את הת' בערל יוניק לשלוח אותו.

המניין התפלל בחדרו והרב חודקוב הי' הש"ץ בכל התפילות. כ"ק אדמו"ר שליט"א ציוה להדליק חמשה נרות וכן בכל יום. ורק אמר הקדישים. לאחר הקדיש שאחר עלינו אמר פרק מט, וכשסיימו אמר קדיש. את הד' משניות ציוה לש"ץ (הרב חודקוב) לומר בקול רם (כנראה שהוא בעצמו אמרם גם כן), וכן הי' אחר כל תפילה. הסדר האמור היה גם בתפילת מעריב. מאחר והיום יום ה', וכ"ק אדמו"ר שליט"א התענה בה"ב, לא אכל סעודה, ואחרי מעריב כשביקשו להביא סעודה, אמר שהחיוב הוא רק ביום הראשון, אבל אם לא אכלו, אין חיוב לאכול אחר כך.

כ"ק אדמו"ר שליט"א השתדל שאמו הרבנית חנה לא תדע דבר, וקודם שהלך לבקרה – כדרכו בכל יום – מסר את נעלי הגומי (שנעל בשביל האבלות) לידי הת' בערל יוניק, בכדי שישחיר את הסוליות הלבנות שלהם שלא יראו. כן אמר לו שיש להשתדל שאף אחד לא ישלח לאמו מכתבי תנחומין, וביקש שמעתה יביא אליו את כל הדואר שלה בכדי שיוכל לבדוק אם אין שם ידיעה על כך. בערב הראשון הת' בערל יוניק ליווה את הרבי לביתה (פרזידנט 1418) וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר שיש להשתדל למצוא סיבות בשביל שלא יתעכב בביתה זמן רב, בכדי שלא תבחין שהוא נוהג מנהגי אבלות. כשנכנס אדמו"ר שליט"א התקשר  בערל יוניק לביתה מאחת החנויות, וכשכ"ק אדמו"ר שליט"א שמע את הצלצול אמר לה שיש שיחה עבורה (אמר: "רייד געזונטער-הייט") ויצא.

בצאתו, פגש את הת' בנימין אלטהויז, בנו של הרה"ח ר' פיניע אלטהויז שהיה ממקורבי בית רבי. הרבי קרא לו ואמר שיודיע בביתו על פטירת אחיו ועל כך שאמו אינה יודעת מכך, ואין לספר לה. 

יום ו' פסח שני.

בשחרית ציווה לש"ץ (הרב חודקוב) שיאמר "איזהו מקומן" בקול רם (כמדומה שהוא בעצמו אמרו ג"כ), וכן שיאמר בקול רם את "פיטום הקטורת" שלפני עלינו (והוא בעצמו אמרו גם כן). מיד אחרי אמירת שיעור תהילים אמר פרק מט ואחריו קדיש (לשניהם). אחר תפילת מנחה לא אמר פרק מט, כי בערב שבת אחר חצות לא אומרים צידוק הדין. ואמר אחד: הלא אין אומרים תחנון כל השבוע? וענה: "זה מטעם אחר, בשביל לא לעורר את הדינים". אח"כ אמר: "זאל מען זאגן א קאפיטל תהילים, ס'איז אן אחריות [= שיאמרו פרק תהילים, זה בלי אחריות]", ואמר קדיש אחר האמירה. נטל ידיו כדי לאכול כזית מצה (כנהוג בפסח שני), וציווה להביא את המצות מערב פסח. ציווה שיביאו יין לקידוש ובשר.

ש"פ אמור, ט"ו אייר.

את תפילות שבת קודש התפלל הרבי בבית המדרש ואמר את כל הקדישים. בעת שיצא מבית הכנסת, אחר סיום התפילה, לא אמר "גוט שבת", והתחילו אנ"ש להתלחש שהוא אבל על אחיו אך עדיין אין הכול יודעים על זה. סעודות שבת אכל בחדרו. בשחרית אמר גם את הקדיש שאחר קריאת התורה. עלה למפטיר אך לא קראוהו בשמו. במנחה לא עלה לתורה (סיפר שבשנת תש"ב, באבלות אחר הרבנית שטערנא שרה, עלה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ למנחה. ואמר לו הר"ש לויטין שכמדומה לו ששמע ממנו אחר-כך שהתחרט על זה). במוצאי שבת חלץ מנעליו קודם אמירת הקדיש דברכו, אבל הי' לבוש בבגדי שבת. אחר התפילה ישב על כסא נמוך ונחמו אותו בברכת אבלים. הבדלה עשה בביתו על יין.

יום ב' י"ז אייר.

לא עלה לתורה. אחר התפילה אמר שני פרקי המשניות ביחידות.

יום ד' י"ט אייר.

היום קם מאבלו. אמר שיחה בעניין אבלות. נסע לכבוד ל"ג בעומר לאוהל. כ"ק אדמו"ר שליט"א נראה שבור מאד. מהיום עובר לפני התיבה ואומר הקדישים הרב שניאור זלמן דוכמאן.

במשך כל ימי השבעה ביקר הרבי את אמו כשהוא לבוש בנעליים הצבועות, ובכל ערב היה על בערל יוניק למצוא תירוץ אחר על מנת לאפשר לרבי לצאת מהמקום במהירות