ג' תמוז תש"ע. לב מי לא יחרד, איה הוא החסיד שלא יזדעזע, כאשר עברו שש עשרה שנים מאז החל ההעלם והסתר הנורא בג' תמוז תשנ"ד. האם היה אי מי מאמין לדבר נורא שכזה? האם היה אי מי מסוגל לדמיין גלות נוראה שכזאת? וביחד עם זה: האם היה אי מי מעלה על דעתו שלמרות החושך הכפול ומכופל, תתחזק עדת חסידי חב"ד באמונה ובבטחון ש"הנה זה משיח בא". ודוקא מתוך הכאב, ודוקא מתוך הזעזוע, פורצת ועולה הזעקה של "עד מתי?!", "רצוננו לראות את מלכנו!", והאמונה שאינה נותנת מנוח, בתפילה, תקווה, הכרזה ובקשה, וגם קביעת עובדה: יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!
