המדע ומיגבלותיו
זו לא הפעם הראשונה בה מנסים חוקרים לפצח את חידת היקום ולמצוא ביסוסים והוכחות לתיאוריות שנכתבו בשנים קדומות על היווצרות העולם ומספר השנים שחלפו מאז נוצר. פעם אחר פעם מנסים המדענים להוכיח תיאוריות שונות, ובכל פעם בה מפציע לאוויר העולם ניסוי כזה או אחר, יש הממהרים להסביר כיצד התורה מסתדרת ומיישרת קו גם עם המצאות המדע החדשות.
גם את הניסוי האחרון היו שניסו להסביר בפירושים שונים על דעת התורה.
בראיון לערוץ 7 מיהר פרופסור נריה גוטל להסביר כי ניתן להציע כמה 'פתרונות' לדעת התורה, כמו 'הקב"ה בורא עולמות ומחריבן' – כלומר שהעולם שלנו, שאותו אנחנו רואים, הוא עולם שנבנה על גב עולמות קדומים. 'פתרון' נוסף שהעלה גוטל, טוען כי המושג 'יום' בספר בראשית מדבר על טווחי זמן אחרים לחלוטין מאשר 24 שעות. לסיכום אמר גוטל כי "המכנה המשותף (של שני 'פתרונות' אלו) הוא שאין לנו תהיות לגבי אמירות של מיליארדי שנים, ועל אחת כמה וכמה בתיאור מפץ גדול, כי השאלה היא מי עשה את המפץ הגדול הזה, ולא אם הוא היה".
הרבי מלך המשיח לעומת זאת דחה מכל את ההתעסקות בתיאוריות אלו, והביע פעמים רבות את דעתו כי המדע אינו מהווה סתירה לאמונה בא-ל אחד וכי אין צורך לנסות ולחפש הסברים שונים לדעת התורה הקדושה.
לפני עשרות שנים, כשעוד היו רבים שראו סתירה חוצצת בין המדע לתורה, הסביר הרבי כי התיאוריות המדעיות משתנות בכל זמן לפי המצאות וגילויים חדשים ולכן אי אפשר לסמוך עליהם, וזאת בניגוד מוחלט לתורה הקדושה שהינה תורת אמת ו"זאת התורה לא תהיה מוחלפת". רבנים רבים שבעבר ניסו 'להסביר' לו כי כיום יש ליישר קו ולהתגמש קצת, נאלצו להודות לבסוף כי אכן רק דרך התורה היא הנצחית – לאחר שבשנים האחרונות הוכרע מעל לכל ספק כי לא ניתן להסתמך על הממצאים של המדע, איתם ניסו המדענים להוכיח תיאוריות שנבנו במשך השנים, מכיון שאלו הם ממצאים משוערים בלבד.
כהוכחה לכך שאין צורך לנסות ו'לשנות' את התורה הביא הרבי דוגמא מהתלבטותם של אחדים מהרבנים בדורות הקודמים כיצד ניתן להתאים את הפירוש הפשוט של הפסוקים העוסקים במהלך השמש והירח, "וזרח השמש – ובא השמש", עם אחת השיטות (שיטת קופרניקוס) שהציעה לבחון את האפשרות כי השמש היא זו הנמצאת במרכז היקום – ולא כדור הארץ. אמנם ממציא השיטה עצמו הדגיש כי הנחה זו אינה תואמת את המציאות, אלא הינה שיטה אפשרית שפותחה לצורך חישובים אסטרונומיים בלבד, אולם ממשיכי דרכו עשו צעד נוסף בכיוון זה, ולימדו כי שיטה זו היא אמת מוחלטת וכי אכן השמש היא זו הנמצאת במרכז היקום. לפי הנחה זו, נמצאה סתירה לכאורה בין הפסוק "וזרח השמש – ובא השמש", המסביר כי השמש עולה וזורחת על כדור הארץ ולאחר מכן שוקעת בצידו השני, ומכך מובן שכדור הארץ הוא זה הנמצא במרכז ואילו השמש היא זו הסובבת אותו – זורחת בצידו האחד ושוקעת בצידו השני.
מכיון שסברו רבנים מסוימים כי שיטתו של קופרניקוס הינה אמת מוחלטת, הם ביקשו להתאים את פירוש הפסוקים הפשוט, כדי שיעלו בקנה אחד עם השיטה. אולם אז הופיעה שיטת היחסות של איינשטיין והוכיחה כי מנקודת מבטו של המדע אי אפשר להוכיח בשום אופן מי מהגלגלים עומד במרכז היקום ומי הוא המקיף אותו, ואין כל צורך להוציא את הפסוקים מידי פשוטם ולעוות את פירושם על ידי קשיים והסברים דחוקים.
הרבי הסביר כי אותם אנשים, בעלי כוונות טובות, שהרגישו צורך לפרש קטעים מסוימים בתורה בניגוד לפירוש המסורתי, עשו כך רק בגלל שהאמינו (בטעות) כי השקפת התורה (לגבי גיל העולם, למשל, וכדומה) עומדת בסתירה למסקנות המדע. שאם לא כן, לא היו מחפשים פירושים חדשים לתורה. אנשים אלו סברו שכשם ש"מותר לו לאדם לשנות מפני השלום", כך כדאי לעשות גם כמה וויתורים במילות התורה, לטובת הנתונים שהציג המדע – במטרה שדבר זה יקל על רבים לשמור ולקיים תורה ומצוות. אולם הרבי הוכיח כי שורש גישה זו הוא מוטעה, שכן היא מתבססת על כך שמסקנות מדעיות הן מוחלטות.
תוך לימוד זכות, הסביר הרבי כי אותם רבנים שביקשו לשנות במעט מפירוש התורה כדי שתסתדר עם המדע, עשו זאת מכיון שלא ראו דרך טובה יותר לשמור על מורשת התורה בקהילותיהם ה"מתקדמות", אלא בפירוש מזויף וחסר ממשות על קטעים מסוימים בתורה, ובלבד שיתאימו להשקפת העולם השוררת בחברה.
שיטה זו של פשרות וניסיון לשנות מהתורה – בגלל קביעות מדעיות כאלו או אחרות – שלל הרבי מכל וכל. "לאמיתו של דבר אין אנו זקוקים לכל הוכחה בנידון, מפני שבהיות תורתנו תורת חיים, והאמת אחת היא, הרי כל נטייה ממנה, אף אם תהיה הכוונה בה רצויה, סופה להביא נזק – כיוון שאין זו דרך התורה", כתב הרבי באחד המכתבים. בהמשך אותו מכתב עומד הרבי על מגבלותיו של המדע, שהוכחו בדור האחרון והבהירו גם למי שקינן בליבו הספק, שהמדע הינו מוגבל ואינו יכול לקבוע כל עובדה באופן וודאי, כך שוודאי שאין כל סתירה ב"עובדות" לכאורה שהציג המדע, כשגם חסידי המדע הגדולים יודעים כי אלו הם השערות בלבד, וסבירות גבוהה שמסקנות אלו ישתנו בעוד זמן לאחר שימצאו הוכחות חדשות, לכאורה, לשיטות אחרות. "בימינו אנו", כותב הרבי, "המדע הצליח סוף-סוף להשיל מעליו את עטיפותיו המיושנות, ולמד להכיר את גבולותיו ומגבלותיו. למשל המדע קיבל את "עקרון האי-וודאות". הרי שעתה כל כך קל למדען שומר מצוות, לאמץ לעצמו בגאון את השקפת התורה ללא כל פחד מפני סתירות.
בסיום אתו מכתב כותב הרבי: "הנקודה המכרעת היא, שהישגי המדע האחרונים גרמו שינוי יסודי בעצם הערכת המדע את עצמו, בכך שהצביעו על מגבלותיו. אי לכך, החליט המדע, כי אין דבר מוחלט במדע".
פעם הציג המדע כל נתון כביכול הינו הוכחה המגיעה בגלל סיבה מסוימת בחוקי הטבע, וכך ניסה להוכיח כי חוקי הטבע מכריחים מסקנות מסוימות שקבע המדע. אולם כיום פינה עקרון זה את מקומו לעקרון ה"הסתברות", הגורס כי לפי השתלשלות האירועים סביר להניח כי תקבע מסקנה מסוימת, אותה מבקש המדע להוכיח, אולם המסקנה שתיקבע אינה מסקנה מוחלטת.
יתר על כן המדע המודרני הגיע למסקנה שסברות ותיאוריות מדעיות, אינן מציגות אלא את ההכללה הטובה ביותר של כל המידע הניסיוני הידוע לעת עתה, אולם כל תיאוריה עשויה להתחלף בבוא הזמן – לכשיצטבר ידע נוסף.
הדינוזארים כ"הוכחה"
אחד מניסיונות המדע להוכיח כי העולם קיים מיליוני שנים, היו ממצאים של דינוזאורים שנמצאו.
בבדיקות שנעשו נבדקו הנתונים של חיות אלו וכיצד משפיעה עליהם הזמן שחולף ומשנה את מצבם ולפי זה הוחלט כי הם קיימים כבר מיליוני שנים.
בהציעם תיאוריות כאלו, מתעלמים אותם מדענים בקלות ראש מגורמים המקובלים על כל אנשי המדע, והם: שבתקופה ההתחלתית של 'לידת' העולם היו תנאי החום, הלחץ האטמוספרי, הרדיו-אקטיביות וגומרים הרסניים רבים אחרים, שונים לחלוטין מאלו הקיימים במצב הנוכחי של העולם.
הרבי התייחס לכך והסביר כי לא ניתן להביא מכך הוכחה, שכן העולם השתנה מאז התקופה ה"פרה-היסטורית" של שנותיו הראשונות, ותנאי הלחץ האטמוספרי, טמפרטורת החום ותנאים שונים, השתנו מהקצה אל הקצה. זאת אומרת שאי אפשר לבחון את ההשפעות של החום ותנאי העולם על מאובנים אלו כיום ולהסיק מהם מסקנות לגבי ההשפעה שהייתה עליהם בשנים הראשונות לבריאת העולם, שכן האופן שמשפיעים תנאי העולם כיום, במשך שנה שלימה, היו מתרחשים בעבר במשך זמן קצר הרבה יותר, שכן תנאי העולם באותה תקופה היו שונים לחלוטין.
הרבי מסביר שאי אפשר להוציא מכלל אפשרות שדינוזארים היו קיימים לפני 5722 (המכתב נכתב בשנת תשכ"ב) והתאבנו במהפכות טבע אדירות במשך מספר שנים, ולא במשך מיליוני שנים, מכיוון שאין בידינו אמצעי מדידה מתקבלים על הדעת, או קני מידה לחישובים באותם תנאים בלתי-ידועים. שכן אותם תנאים יכלו לגרום לריאקציות ושינויים בעלי אופי וקצב שונים לחלוטין מאלו הידועים בתהליכי הטבע הקצובים של היום.
ישנה אחידות דעים במדע, שחייבים היו להיות הרבה יסודות רדיו-אקטיביים בשלב ההתחלתי של העולם, אשר אינם קיימים עוד, או הקיימים בכמויות מזעריות; אחדים מאלו – יסודות שעוצמתם ההרסנית, אפילו בכמויות מזעריות, ידועה היטב.
דוגמא לכך הוא מבול נח, בו המטיר ה' על הארץ במשך ארבעים יום גשמים חזקים וחום אדיר שמילא את כל כדור הארץ. יתכן ותנאים אלו במשך ארבעים יום השפיעו על אותם דינוזארים כפי שמשפיעות עליהם שנים רבות, ואם כן לא ניתן לקבוע כמה שנים קיימים אותם דינוזארים.
נקודה נוספת עליה עומד הרבי, היא כי אין כל מניעה לומר שאלוקים ברא יצורים אלו כפי שהם קיימים כיום. גם אם נניח שמשך הזמן שנותנת התורה לגיל העולם, הינו קצר מידי בשביל תהליך ההתאבנות של אותם יצורים (התהליך בו הגיעו למצבם כיום), עדיין נוכל לקבל בנקל את האפשרות שאלוקים ברא מאובנים אלו כתבניתם, עצמות או שלדים (מסיבות הידועות לו), בדיוק כפי שיכול לברוא יצורים חיים, אדם בשלימותו, וממצאים מוגמרים כמו נפט, פחם או יהלומים, שאינם זקוקים לשום תהליך התפתחותי.
[ובנוגע לשאלה: אם נכון הדבר שכך ברא ה' את אותם יצורים, לשם מה היה צריך הקדוש-ברוך-הוא לברוא מאובנים אלו? התשובה היא פשוטה, הסביר הרבי, שכן אין אנו יכולים לדעת את הסיבה מדוע העדיף הקדוש-ברוך-הוא אופן כזה של בריאה על-פני אופן אחר, ובכל תיאוריה של בריאה שנקבל, תמיד תישאר שאלה זאת ללא מענה. השאלה "למה לברוא מאובן?" אין לה משמעות יותר מאשר לשאלה: "למה לברוא אטום?" ובוודאי שאין שאלה כזאת יכולה לשמש טענה, ועוד פחות מזה – יסוד הגיוני, לתיאורית ההתפתחות].
בהקשר זה הדגיש הרבי פעמים רבות כי המדע עוסק רק במה שמונח לפניו אולם הוא אינו יכול לקבוע עובדות לגבי תנאי עולם לפני אלפי שנים, עובדה המחלישה את סבירות הממצאים המוצגים על ידו.
לכן הסביר הרבי כי לא ניתן לומר כי קיימת סתירה בן המדע לבין התורה, מכיון שלא ניתן לסתור מהשערה בעלמא.
בקשר לגיל העולם מביא הרבי גם מספר הוכחות תורניות, בהם דוחה הרבי את האפשרות של אלו המנסים להסביר כי מה שנכתב לגבי בריאת העולם "יום ראשון", "יום שני" וכו', אין הכוונה ליום כפי הימים שלנו כעת, אלא לימים שנמשכו על פני שנים רבות. "מדהים הדבר", כותב הרבי, "שאלה שניסו לפרש את ששת ימי הבריאה במונחים של "עידנים" וכיו"ב, לא ראו כלל צורך להזכיר את הסתירה הקיימת בין פירוש מעין זה לבין הנוסח הקבוע של גט". ידועה היטב עד כמה מדקדקת ההלכה בענין הכתיבה על גט, שם כל מילה חייבת להיות מדויקת ביותר וללא כל חשש. אחד הפרטים החשובים בגט הוא החיוב לכתוב את היום בו נכתב הגט, כשנוסח הגט מתחיל בקביעה חד משמעית של התאריך, המבוסס על זמן בריאת העולם.
כלומר, השנה הנוכחית שמופיעה על הגט היא חמשת אלפים שבע מאות שישים ושמונה שנים לבריאת העולם, ולכן לא ניתן לומר כי אותם ימים של בריאת העולם היו שנים שלימות, מכיון שאם כן, היה צריך לכתוב על הגט את מספר השנים שחלפו מאז בריאת העולם, כולל אותם שנים רבות שחלפו בזמן הבריאה. מכך שעל הגט נכתב המספר המדויק, בו כל שנה אורכה הוא 12 חודשים המוכרים לנו כיום, חייבים לומר כי גם אותם שנים הם בדיוק כפי השנים כיום וזמן הבריאה לפי התורה הוא מדויק.
במכתב אחר נוגע הרבי שמה שנכתב בספרים תורניים מסוימים, בהם ניטען – בתשובה לשאלת המדע – כי ששת ימי בראשית לא היו ימים של 24 שעות: "לצערנו נמצאים פירושים כאלו גם בעוד ספרים, אבל הם מעקמים את הכתובים, מפני שבמחילת כבוד תורתם לא ידעו כדי צרכם את ה"יסודות" עליהם נבנו החוקרים השונים במדעים בהנוגע לתאריך הארץ. כי הידיעה והחקירה ביסודות אלו מוכיחה לשכל הבריא, שאינם אלא השערות, ורחוקים מוודאיות, וכן הוא דעת בעלי המדע וכמובא בספריהם-הם. אף שמעלימים את הספיקות שיש להם בהיסודות, באותם ספרים הנלמדים בבתי ספר למתחילים בזה.
"ולמותר להאריך ולהעיר על הראייה הכי פשוטה שששת ימי בראשית עניינם – ימים של 24 שעות, כיון ששמירת יום השבת לאחרי ששת ימי השבוע קשורה בזה".
"בונה עולמות ומחריבן"
במכתב לרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג מתייחס הרבי גם לטענה כי ניתן להבין כפשוטו את מדרש רז"ל כי הקדוש-ברוך-הוא היה "בונה עולמות ומחריבן". לפי טענה זו, היו עולמות גשמיים שנוצרו לפני העולם הזה ונחרבו אחר כך, ואחריהם נברא העולם הזה שהוא בגיל בו נוקבת התורה, ומה שהוכיחו המדענים על גיל העולם, כולל גם את העולמות שהחריב הבורא. כך גם ביקשו להסביר את המובא בספר הזוהר ובספרי קבלה אודות אדם קדמון, שהאדם הקדמון היה אדם גשמי. אולם טעותם של אלו נבעה מחוסר הבנתם את ענייני הקבלה, מכיון שבענייני קבלה, כמו בכל חלקי התורה, אימתי יש מקום לדיעות חלוקות – קודם שנפסק הדין על-פי כללי התורה, אבל לאחרי פסק-דין כדעה אחת הרי בנוגע למעשה ולפועל, רק הדיעה שנפסקה אמיתית היא, ואין מביאים הוכחות למעשה בפועל ממדרשים.
והוא הדין בשאלה זו:
עד שבא האריז"ל, היתה בזה מחלוקת, אבל לאחר שאמר האריז"ל דעתו, שהוא הוא הפוסק האחרון בתחום זה המקובל על כל בני ישראל, הן האשכנזים (רבינו הזקן וגם הגר"א) והן הספרדים, ואמר דעתו ברור, שאין הכוונה לומר שהיה עולם גשמי כמו עולם הזה של עכשיו וכו' – אין לפרש עניינים של מעשה ומציאות (וכמו כיצד הייתה הבריאה בפועל) כי אם בהתאם לדברי ההלכה הפסוקה.
במכתב אחר כותב הרבי לאדם ששאל מה יענה כשאומרים לו שהמדע, כביכול, יש לו הוכחות שהעולם קיים יותר מהגיל שקובעת התורה, והאם ניתן לתרץ שאלה זו לפי מאמר רז"ל "בונה עולמות ומחריבן"?
"פירוש מאמר רז"ל זה אינו כן כי הכוונה לעולמות רוחניים", כתב לו הרבי. "ומה שאומרים שהמדע יש לו הוכחות על הנ"ל, הנה זהו שקר מוחלט, כי אין למדע כל הוכחה בזה, כי אם השערה בנויה על יסודות רעועים".
הרבי מסביר את דבריו מדוע יסודות אלו רעועים, מהסברת שיטת המדע: המדע קובע כי כיון שבתנאים הקיימים היום: חום, לחץ האוויר, תנועות הרוחות, כמות החומרים השונים הנמצאים על פני האדמה וכו' וכו', הנה דרוש לכל סנטימטר גובה מהחול שיש בעולם על שפת הנהרות, מספר מסוים של שנים; וכיון שנמצאים הרים מחול זה עצמו שהם בגובה כמה קילומטרים, הנה חייבים לומר שחלפו על העולם מספר מסוים של שנים, בהם הלך החול והתקבץ (לפי משך הזמן שאנו יודעים היום שאורך לחול להתקבץ על אדמת העולם) וממילא קובעים שהזמן שארך לחול להתקבץ וליצור את ההרים בגובה אלפי הקילומטרים, הוא הזמן שחלף מאז נברא העולם.
אולם כששואלים אותם: מאין נתהוו גרגירי החול? – אין למדענים כל תשובה על כך.
וכששואלים אותם: והרי כמו שאפשר לומר שנתהוו גרגירי חול במקום תחתון וישר, ככה ניתן לומר שנתהווה ההרים בבת אחת וכך ברא אותם הא-ל, ומאיפה ההכרח לומר שהחול הלך והתקבץ במשך השנים וכך נוצרו ההרים? – אין למדענים כל תשובה על כך.
נוסף על זה, שואל הרבי, הרי איך יכול להיות שתוצאות החקירה של משך קיום העולם על פי כל אחד מתחומי המדע סותרות האחת את השנייה, ומן הקצה אל הקצה, כשמסקנה אחת קובעת כי לא יכול להיות יותר מחצי ביליון (אלף שנה) שנה על העולם, ומסקנה שנייה קובעת שלא יכול להיות פחות משני ביליון שנה על העולם ועוד סתירות מיניה-וביה. ואם כן סתירות אלו הן הוכחה ברורה שאין כל חקירות אלו אלא השערות בנויות באוויר ולא ניתן לקבוע לפי המדע מסקנות מעשיות על גיל העולם וחקרי חידת היקום.
אין קונפליקט בין אמונה ומדע
שאלה נוספת שהקשו המדענים על התורה עסקה בכוכבים הרחוקים מאיתנו מיליוני שנות דור, כלומר שגם לאור (לאור ישנה מהירות גבוהה במיוחד) יקח מיליוני שנים להגיע מאותו כוכה אל כדור הארץ. ואילו אנו רואים מכדור הארץ את האור של אותם כוכבים, ואם האור הספיק להגיע מאותם כוכבים אל כדור הארץ, מסתבר לומר לכאורה כי חלפו כבר מיליוני שנים, בהם הספיק האור להגיע מאותו כוכב אל כדור הארץ, עד שאנו רואים אותו כיום. באחד המכתבים עונה הרבי לאדם ששאל את הרבי בשאלה זו: "במה שכתב, אשר קרא בספרי האסטרונומים, על דבר כוכבים שקרן האור משם צריכה לעבור הרבה יותר מששת אלפי שנה עד שיגיע לארץ, ומקשה איך יתאים עם המובא בתורתנו הקדושה שנמצאים אנו בשנת ה'תשט"ז (השנה בה נכתב המכתב) לבריאה?
"הנה, אפילו אם תרצה לומר שחשבון הנ"ל על דבר מרחק הכוכב, אמיתי הוא (כי גם בזה יש חילוקי דיעות בין האסטרונומים), אין מזה קושיא לתאריך הבריאה. שהרי כמו שנבראו הכוכבים נבראו גם-כן קרני האור, וכמו שיכול ה' יתברך לבורא כוכב שרק מאז ולאחר מכן יתחיל להאיר, כן אפשרי שיברא את הכוכב ביחד עם קרני האור היוצאים ממנו. ובפרט על-פי הנאמר בפרשה ראשונה שבתורתנו: "ויהי בוקר יום אחד", ואילו "יהי מאורות" נאמר אך ביום הרביעי, היינו שהייתה מציאות אור בוקר קודם תליית המאורות ברקיע השמיים".
הסבר זה של הרבי מצטרף לשלל הסברים שכתב הרבי לאנשים רבים ששאלו על שאלות בין אמונה למדע, ובכולם הסביר הרבי כי לאמיתו של דבר אין כל קונפליקט בין האמונה לבין המדע. שאלות רבות של המדע, ממצאים שונים בעולם, הסביר הרבי כי אין כל חיסרון לומר כי ממצאים אלו נבראו על ידי הא-ל כפי שהם קיימים כיום, ולכן אין חיוב לומר שהם התפתחו כך במשך השנים ומכאן להביא הוכחה כביכול חלפו מיליוני שנים מאז התפתחותם ומכך להסיק מסקנות לגבי גיל העולם.
במכתב לסטודנט ששטח בפני הרבי את מצוקתו בכך שיש לו קשיים באמונה בה' מכיון שהוא עסוק בחקר המדע, כותב הרבי: ". .לא יכול להיות כל ניגוד בין מדע ואמונה. על פי המדע המודרני אין כל חוקי טבע קבועים, הכל יחסי. ומה שנקראו פעם בפי אנשי המדע בשם חוקים, אינם אלא הסתברויות. המדע המודרני אינו מתיימר עוד לקבוע ודאויות בעולם החומרי. העובדה שדבר מסוים מתנהג באופן מסוים היום, אין בזה הוכחה מוחלטת, שאותו דבר התנהג באותו אופן לפני אלפי שנה, או שיתנהג באותו אופן בעוד שנים רבות. אלא בתנאי שכל הגורמים – כולל כל התנאים הפיסיקליים החיצונים של האטמוספרה, החלל החיצון, טמפרטורה, לחץ, וכו' וכו' – שוים, יאמר אז המדע המודרני, שההתנהגות הקודמת של דבר מסוים, עדיין אינה מבטיחה שהדבר אכן יתנהג בעתיד באותו אופן, אלא רק שיש "סיכוי" (הסתברות) לכך.
"לכן ברור הדבר, שהמדע המודרני אינו יכול להתיימר לשפוט במידה כל שהיא של ביטחון, את האמיתות שהאמונה שלנו קובעת. המקסימום שהמדע יכול לומר, הוא רק שאמיתות אלו הן אפשריות. נראה, איפוא, בעליל, שאין מקום כלל דבר על איזה שהוא קונפליקט בין מדע ואמונה".
באותו מכתב כותב הרבי לסטודנט גם נקודה נוספת על נשמת היהודי הנלמדת מעולם המדע: "למה הדבר דומה? – לניצוץ המפעיל חבית של חומר נפץ, אשר טמון בו כח ועוצמה רבה. אי אפשר לייחס לניצוץ, באופן בלעדי, את ההתפוצצות שנוצרה. הפוטנציה של האנרגיה שהשתחררה, היתה כמוסה, מכבר, בחומר הנפץ. הניצוץ הינו רק הגורם שהוציא אותה לפועל.
"כך, בכל יהודי יש נפש אלוקית, הכוללת את כל האנרגיה הפוטנציאלית. אלא שלפעמים היא אינה פעילה, או שהיא פעילה במידה מוגבלת מאד. כאשר היא באה במגע עם אדם, או עם מאורע, או חוויה, המפעילה תגובת שרשרת המשחררת את האנרגיה הפוטנציאלית הכמוסה בנפש האלוקית – התגובה היא עמוקת שורשים, ואינה תלויה כלל בגורם חיצוני.
המדע והגאולה
פעם לפני שהלך פרופסור ירמיהו ברנובר להרצות בפני מדענים יהודיים, זכה להכנס ליחידות אצל רבי מלך המשיח שליט"א. "כיון שאתה עוסק באנרגיית השמש", אמר לו הרבי, "אמור למשתתפי הכינוס, שאתה מציע שכל יהודי יפעל כמו השמש. כל אחד אוהב את השמש לא מפני שהיא כה גדולה וחמה, אלא משום שהיא זורחת, מפיצה אור ומחממת את כל סביבותיה. זה גם מה שכל יהודי אמור לעשות, בהתאם למצוות "ואהבת לרעך כמוך": לאהוב את רעהו היהודי, לעזור לו, להתחלק עימו. האם מישהו היה אפילו מזכיר את השמש אילו, חלילה, היא הייתה מחממת רק את עצמה?"
בהזדמנות אחרת אמר לו הרבי: "איש מדע יהודי חייב לדאוג לכך שיציגו אותו בראש ובראשונה כיהודי החי לפי התורה ומצוותיה, ורק אחרי זה – כמדען גדול; ולא בסדר ההפוך, חלילה, כמדען גדול שבמקרה הינו גם שומר תורה".
הרבי הדגיש כי לא רק שאין כל סתירה בין המדע לבין התורה, אלא יש להשתמש במדע ככלי לשימוש בהוספה בידיעת ה' בעולם וכי המדע אינו אלא 'מרכבה' לאלוקות.
אם לפני כמאה-מאתיים שנה הרושם היה שהמדע סותר את השקפת התורה, הרי שהיום מתגלות יותר ויותר מקבילות והתאמות נפלאות בין מסקנות המדעים לבין הנאמר בתורה. ההתפתחויות המדעיות, מעידות יותר מכל על כך שעידן זה הוא עידן המשיח, ונוסף על כל הנסים והנפלאות של תקופתנו, גם המדענים זועקים: חזרנו הבייתה, חזרנו לחיק התורה, שהיא יסוד כל ידע. ובאמת, כמה מדהים הדבר: המדע הרציונלי, השכלי, חקר ומחוסר הרגש, אותו מדע שבמשך מאות בשנים לחם נגד האמונה, היום אף הוא מודע באמת, ומסייע להגיע למצב של "מלאה הארץ דעה את ה'" – שהוא, לפי הרמב"ם, המצב של עידן המשיח.
