בית חב"ד אלקנה

מרכז מסחרי, ת.ד. 722, אלקנה

להתחבר לנצח

כשמתמודדים עם הסתלקות של אדם קרוב אז אפשר לנסות להרגיע ולהסביר וזה חשוב. אבל התורה מכוונת אותנו אל המקום הנצחי ביותר שקיים, 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא לעלם ולעלמי עלמיא' ומהמקום הנצחי היחיד שקיים עלי אדמות נשאב את הנחמה.

 

"ראיתי אותם וידעתי מה הם הולכים לבשר לי. סגרתי את כל החלונות ולא רציתי שהם יכנסו. סימנתי להם לשתוק. כל עוד הם שתקו אלירז שלי עדיין חי.." כך מתארת הגב' מרים פרץ אימם של אוריאל ואלירז שנפלו בהגנה על הארץ, את הרגעים לפני שהודיעו לה על נפילת בנה השני, אלירז.

את הסיפור הזה שמעתי לאחרונה וכבר ביום ראשון עשיתי בו שימוש. כשהחבר'ה התחילו לדבר ולשתף (מילה שזכתה לעדנה מחודשת בימינו…) עוד איזה ידיעה מהוואטסאפ, לזרוק עוד מספר ועוד שביב מידע 'מהימן', הרגשתי שאני חייב לסגור הכל..

 הרבה שקט. לא לשמוע כלום, ללמוד חסידות, להתפלל. להישאר ברגעים האלה ששם, כולם עדיין חיים. 
זה אולי נשמע ילדותי ולא בוגר, אבל אם האופציה האחרת זה להמשיך להכניס לוריד כל רגע 'חדשות'  דרך כל חור אפשרי אז אני מעדיף להישאר ילד.
 
להתחבר למקום נצחי
 
פעם ניגשה אלי אישה מבית חב"ד שהיתה בזמן אבל ל"ע. היא שאלה אותי מה יש ב'קדיש' שאמור לנחם אדם שנפרד מהקרובים אליו, איך המילים 'יתגדל ויתקדש' וכו' מביאים נחמה. היו לי כמה תשובות דווקא די יפות על הלשון, קידוש ה' ועוד. אבל מצד שני כשראיתי אותה הרגשתי שאני צריך לעמוד מול השאלה והמקום שממנו היא באה. השאלה הזאת העסיקה אותי בפרט שראיתי את הכאב בפנים. 
 
בסופו של דבר עלה בזכרוני הרעיון שהרבי מליובאוויטש מביא לגבי הנחמה על חורבן בית המקדש,  שנחמה אמיתית לא באה לחפות ולפצות על הצער, ולתת לו תשובה, אלא פשוט מגלה מקום נצחי שהוא מביא לנחמה. לא נלחמים עם הכאב, פשוט הולכים למקום נצחי שבו מלכתחילה לא היתה ירידה.
 
כמו אדם שהפסיד כסף רב, אפשר לנחם אותו ולומר לו  'הכסף יחזור', למשל. אבל ניתן גם לאמר לו שבמקום להתמקד בדברים חולפים תאמר תודה העיקר הבריאות, ה' השאיר אותך שלם. לא להילחם עם אובדן הממון אלא לקחת אותו למקום גבוה יותר וחשוב יותר, שבמקום הזה הכסף והאובדן תופסים פחות משמעות. במציאות רואים שדווקא זה מביא יותר לנחמה (אם כי אין המשל דומה לנמשל שמץ מינהו יש ויש). וכשמתמודדים עם הסתלקות של אדם קרוב אז אפשר לנסות להרגיע ולהסביר וזה חשוב. אבל התורה מכוונת אותנו אל המקום הנצחי ביותר שקיים, 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא לעלם ולעלמי עלמיא' ומהמקום הנצחי היחיד שקיים עלי אדמות נשאב את הנחמה.

חיבוק מדביר

זה מזכיר לי את הסיפור על דביר. דביר עמנואלוף ז"ל הוא החייל הראשון שנפל במלחמה בעזה ב'עופרת יצוקה'. אביו נפטר שנתיים קודם ממחלה ממארת, ודביר, כבן היחיד בין בנות, נשא את כל העול יחד עם אמו. האובדן שלו גרם לצער גדול במיוחד, בשל היותו בן יחיד ונותרו רק נשות המשפחה.  ביום הולדתו האחרון, אמא שלו סיפרה לכל החברים שהתאספו סיפור מדהים. לילה אחד לפני שהלכה לישון, היא דיברה אל הקב"ה בקול רם וביקשה 'תן לי סימן, תן לי חיבוק אחד מדביר כדי שאדע שלא הכל היה לשווא'. והלכה לישון. באותו שבוע, לבקשת ביתה, הלכה להופעה שהתקיימה בבריכת הסולטן. בעוד הנגנים מתמהמהים לכוון את הכלים וכו', ניגש אליה ילדון קטן בן שנתיים, זהוב תלתלים שנראה כמו מלאך ונגע בכתפה. דליה, שהיא גננת במקצועה, סובבה את ראשה ראתה את פני המלאך ונכנסה איתו לשיחה. ההורים – שתי שורות מעל – צופים בו 'מטריד' את הגברת המבוגרת וקוראים לו אליהם. והיא מרגיעה אותם ואומרת שהכל בסדר. ואז הוא מספר לה שיש לו אח תינוק שקוראים לו דביר… כולה מחלחלת מהשם, עולה להורים ושואלת – אם לא אכפת לכם בן כמה הבן שלכם? בן חצי שנה. –ושוב סליחה אם אני מחטטת, הוא נולד לפני או אחרי 'עופרת יצוקה'? אחרי. –וסליחה, באמת שאלה אחרונה. מדוע קראתם לו דביר? ואמא של דביר מספרת שהיא קצינת נפגעים בצה"ל ובזמן ההריון עם דביר הרופאים התריעו בפניה על הימצאות מום קשה בעובר ל"ע. היא הלכה הביתה ובבית שמעה על נפילתו של דביר. מיד 'עשתה עסק' עם הקב"ה: 'אם אתה מוליד לי תינוק בריא, אני מבטיחה לקרוא לו דביר על שם החייל שנהרג'. דליה, נשארה פעורת פה ואמרה: אני אמא של דביר. ואז אמא של דביר אומרת לה 'קחי את דביר על הידיים, דביר רוצה לתת לך חיבוק…  

דביר ואחיו לא השתתפו בקורס האחרון של תורת הפסיכולוגיה. והסיבה שהם הצליחו במקום שאחרים לא הצליחו, להרגיע ולנחם את אמא של דביר, היא, כי פשוט הם חשפו בפניה את הנצחיות של עם ישראל שדביר שלה ממשיך ופורח במשפחה אחרת.

אחים יקרים, אפשר להמשיך ולהיות מחוברים ומעודכנים, אבל יש לי בקשה, בשם כל אותם אלפי חיילים ומשפחותיהם. עם ישראל צריך שנסגור את ה'חלונות', האפליקציות, ונתחבר למקום הנצחי של עם ישראל, תורה, תפילה וצדקה. והמקום הזה יביא לנו ולהם את ההרגשה שכל הסבל הזה לא היה לחינם. וכולנו נקבל חיבוק מדביר. דביר בית מקדשנו..

מערכת האתר

השאירו תגובה