אי כיבוש לבנון הביא לפיגוע בירושלים
"אנשי הצבא אמרו תמיד בבירור שיש לכבוש את העיר צור, ולמרות זאת, המדינאים הפוחדים מ"מה יאמרו הגויים" לא הסכימו לכך! ומשום כך ישנם כעת צרות-צרורות מהעיר וסביבותיה – עד שלא היתה ברירה, ומתוך סכנה ומיצר היו מוכרחים להרוג שם – כפי שהיה בימים האחרונים."
"ומכך רואים, שהעובדה שלא כבשו את צור, לא זו בלבד שלא הועילה, אלא אדרבה: נגרם כתוצאה ממנה לחץ נוסף. ורק אם היו עושים כדעת אנשי-הצבא – היו חוסכים את כל הבעיות שישנם שם, והיו יכולים לפעול שם ללא כל סכנה."
"וחוץ מזה שפוחדים לעשות את המוטל עליהם בתוקף, שולחים גם שלוחים שיאמרו, שימשיכו בהנהגה זו. ובפועל – רואים את התוצאות שהשתלשלו מכך, שלא רק שלא נהיה שקט, אלא זה גרם למאורע שאירע בירושלים. (פיגוע באוטובוס קו 12 בו נהרגו 6 יהודים הי"ד) שכל זה הוא תוצאה ישירה מכך שפחדו ולא נגעו בעיר צור ובמחבלים שהיו בה, ותמורת זאת תלו תקוות בגוי, שמא הוא יהיה מחסידי אומות-העולם."
"מדובר הרי בפיקוח-נפש ממשי של יהודים, ולכן היו מוכרחים לעשות כדעת אנשי הצבא, ולכבוש את צור כמו שכבשו את סביבותיה. ואדרבה: דווקא אותה היו צריכים לכבוש, כיון שבה נמצא המטה הראשי של המחבלים! אלא שאותם מדינאים לא אפשרו זאת, ומתוך כוונה טובה: הם חשבו שכאשר יבואו למחבלים ויאמרו להם שלא מתקיפים אותם – הם לא יתקיפו יותר! אך בפועל, ראו שהתוצאות היו בדיוק הפוכות!"
למה ארצות הברית לוחצת על ישראל?
"וכאשר רואים בארה"ב שלחצם הועיל, ובישראל אכן עצרו את יישוב הגבולות, אזי הם מרשים לעצמם ללחוץ בענינים נוספים, עד שהחליטו החלטה בה נאמר על היהודים שהם האשמים בכל מה שקורה בלבנון.
הדרך היחידה למנוע את הלחץ ולהבטיח את הביטחון היא: יישוב השטחים בפועל – שאז הלחץ לא ישנה מאומה כיון ש"אין אחר מעשה כלום". אך כאשר בעקבות הלחץ לא עושים זאת – הסכנה רק גוברת יותר ויותר.
לקח מהשואה האיומה
"אין זו הפעם הראשונה בה נגרמים צרות בעטיים של יהודים הפוחדים 'להתגרות' בגוי: בזמן השואה האיומה, יכלה ארצות הברית להפציץ את מסילות הברזל ובכך להפסיק (ועל-כל-פנים – להמעיט) את נסיעת הרכבות למחנות המוות. היו אז יהודים שידעו מכך, ולחצו על נשיא ארה"ב דאז, רוזוולט, שיצווה לעשות כן. אך יהודים מסויימים באו והשתיקו את הענין בטענה שאסור ללחוץ על נשיא ארה"ב מצד הדין של "אל תתגרה בגוי קטן"! וביניהם היו גם רבנים שקיבלו דיווח מסולף על המצב, ולכן טענו שעל-פי דין אסור להסתכסך עם וושינגטון! 'לחצים' אלו, מנעו את הצלתם של המוני יהודים, שהיו יכולים להינצל מהשמדה נוראית אילו היתה ארה"ב מפציצה את מסילות הרכבת."
(מוצש"ק בחוקותי תשל"ח)
מפחדים להתעסק איתם למרות שיודעים מי הם
"וכפי המתרחש עתה בלבנון – שאלו העושים את המהומות אינם אלא אנשים ספורים, והם הורגים עשרות-אלפי אנשים, רחמנא ליצלן. וכמו-כן בנוגע למחבלים הנמצאים בארץ ישראל: ישנם אנשים ספורים בירושלים העתיקה, ואנשים ספורים בחברון, בשכם, ובלוד שהם עושים את כל המהומות. יודעים מי הם, יכולים לטפל בהם, אלא שמפחדים להתעסק אתם – בטענה ש"אל תתגרה בגוי קטן" ומכל-שכן ב"גוי גדול", במילא אסור לעשות להם כלום, אסור לתת ליהודים להתיישב שם, ואפילו לאנשי הבטחון – לא נותנים להתיישב שם, עקב הפחד מה'גוי'!"
(מוצ"ש ראה תשל"ח)
סיום הפעולה בלבנון בשלימותה!!!
רק סיום הפעולה בשלימותה, באופן שיובטח בטחונם ושלומם של כל היהודים הנמצאים בארץ הקודש – יכולה להצדיק את הקרבנות שנפלו למען פעולה זו ה'-יקום-דמם, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", ופיקוח נפשו של כל אחד מהם דוחה את כל התורה כולה, ולכן, מאחר שהיה הכרח לערוך פעולה זו כדי להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים בארץ הקודש, מוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה, כדי להצדיק – עד כמה שאפשר – את הקרבנות שנפלו ובפרט שעל-ידי-זה ימנעו קרבנות נוספים, שלא תאבד עוד אפילו נפש אחת מישראל, שהיא "עולם מלא".
(משיחות כ"ב סיון, ג' ז' תמוז תשמ"ב מוגה)
העדר סיום הפעולה בלבנון תביא למלחמה נוספת!!!
"לדעת המומחים בעניני ביטחון – הנה כדי להבטיח (בדרך הטבע) את ביטחונה של ארץ ישראל ובטחונם של בני-ישראל הדרים עליה, בהכרח לסיים את מבצע "שלום הגליל" בשלימות, ולא להשאיר את הפעולה באמצע, כי בהעדר סיום הפעולה – "והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידכם. . "
"וכפי שראו בפועל בפעמים הקודמות – שכאשר לא סיימו את הפעולה בשלימות, הנה לא זו בלבד שהדבר לא הביא למנוחה ושלום, אלא אדרבה העדר סיום הפעולה גרם למלחמה נוספת לאחרי כמה שנים, וגם בינתיים לא היה מצב של מנוחה ושלום, כי היו פעולות חבלה על-ידי מחבלים וכיוצא-בזה, זאת אומרת שהעדר סיום הפעולה (בפעמים הקודמות) גרם לקורבנות נוספים, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא""
למה נשיא ארצות הברית עזב את עיר הבירה?
"נשיא ארצות-הברית עזב את "עיר הבירה" למשך עשרה ימים, וזו היתה הזדמנות טובה לסיים את מבצע "שלום הגליל", ללא כל לחץ מצד ארה"ב – כי למרות שכולם יודעים שגם כאשר נמצאים במקום אחר יכולים לדבר ולהפעיל לחץ על-ידי הטלפון (ולא רק שיכולים לדבר אלא מדברים בפועל, ויודעים את כל הנעשה), אף-על-פי-כן ב"עלמא דשיקרא" יכולים להסתפק ב"תירוץ" שהיות ואינו נמצא במקומו – אינו יודע מה נעשה בדיוק, וכאשר יבוא למקומו (לאחרי עשרה ימים) יעשה סוף לדבר."
"ולכן, במשך עשרה ימים אלו יכלו לסיים את המבצע בשלימותו, ולהסיר לגמרי את הסכנה (בדרך הטבע) המאיימת על ביטחונם של יהודי ארץ ישראל. וכל זה אפילו מבלי להתחשב בניסים הגלויים שראו אנשי הצבא, היינו אפילו בדרך הטבע יכלו לסיים זאת במשך עשרה ימים! ובפרט כאשר ראו – החל מהיום הראשון – שזהו ניצחון שלמעלה מדרך הטבע לגמרי (כפי שאמרו אנשי הצבא), הרי בודאי שהיו יכולים לסיים זאת בפחות מעשרה ימים. ואף-על-פי-כן, לא סיימו עדיין את כל הפעולה – בגלל אותם 'מדינאים' המתנגדים לכך וכתוצאה מזה – ישנם עתה קשיים נוספים וקרבנות נוספים רחמנא ליצלן!"
מסירת שטחים לערבים הביאה למלחמה בלבנון!!!
"והטענה הידועה שעל-ידי "הסכם השלום" מנעו עתה חזית נוספת (עם מצרים) – הרי אדרבה: אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר ענינים אלו (היפך ממה שעשו בקעמפ-דייוויד), לא היו צריכים להלחם עתה בלבנון!
וכמדובר כמה-פעמים – כדי למנוע מלחמה על-פי דרך הטבע, הרי זה דוקא על-ידי-זה שמטילים אימה ופחד על הצד שכנגד שיפחד לצאת במלחמה; מה-שאין-כן כאשר נותנים לו את שדות הנפט (שזהו ה"נשק" הכי חשוב) ואת השטחים הבטחוניים, הרי הוא רואה שמפחדים ממנו, ועל-ידי-זה 'מגרים' אותו עוד יותר!"
להזהיר שלא יחזרו על אותה טעות
"לכאורה: "אין צועקין על העבר", ואם-כן מהי התועלת לדבר עתה אודות הטעויות שעשו בקעמפ-דייוויד וכיוצא-בזה, מהי התועלת לדבר בגנותם של ישראל, ולצער את בני-ישראל על-ידי שמיעת דברים אלו?! – אלא כל זה הוא כדי להזהיר שלא יעשו שוב אותה טעות שנעשתה כבר כמה פעמים – להעדיף את דעת המדינאים על דעת אנשי הצבא שהם המומחים לעניני בטחון!"
המעכבים את המבצע בלבנון מייצגים רק את הערבים!!!
"לפרסם ברבים שכולם ידעו שפלוני בן פלוני עיכב את סיום מבצע 'שלום הגליל' בעתו ובזמנו, למרות דעתם המוחלטת של אנשי הצבא שחייבים להשלים ולסיים מבצע זה בשלימותו, וכאשר כולם ידעו שהוא עיכב זאת, אזי לא יבחרו בו (ולא בתלמידיו ובמפלגתו) בבחירות לכנסת הבאה! ולא יתנו לו לדבר בשמם של יהודי ארץ ישראל. הוא וחבריו יכולים לדבר בשם הערבים שלהם הביאו תועלת על-ידי עיכוב סיום המבצע, אבל לא בשם יהודים! – כנראה שזהו הדבר היחיד שיפעל עליהם!"
מבצע תפילין ורישום בספר תורה
"הרי ישנו דבר שבודאי יכול להועיל: כאשר בני-ישראל יוסיפו בכל עניני יהדות, ובמיוחד ב"מבצע תפילין", שעל-זה-נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וכן בנוגע למבצע של רישום בני-ישראל בספר התורה הכללי, על-ידי-זה שכל יהודי קונה אות אחת בספר תורה, וכן בנוגע ל"מבצע צדקה", שהיא שקולה כנגד כל המצוות, והעיקר (מה שנוגע לימינו אלו) – סגולתה המיוחדת לקרב את הגאולה."
(ג' תמוז תשמ"ב)
לסיים במהירות את המבצע בלבנון
"ולכן, בהכרח להשלים ולסיים את הפעולה בזריזות, וכל מה שמעכבים יותר את הדבר – גורמים שהצד השני יעמיד תנאים חדשים מידי יום ביומו, ובדרך ממילא צריכים לערוך אסיפה וישוב הדעת בנוגע לכל תנאי בפני-עצמו, ובינתיים – מרוויחים המחבלים זמן!
ונוסף לזה: אי אפשר לדעת מה ילד יום, ויתכן שככל שמתארך הזמן יותר, מעמידים בספק את האפשרות לסיום הפעולה – אמנם לא מצדם הם, אבל בדרך הטבע יתכן שסיום הפעולה לא תתאפשר מצד מדינות אחרות (וביניהן – מדינה זו, שכבר הראתה את השוט, כנ"ל בארוכה)."
עורכים 'נסיונות' על 3 מיליון יהודים!!!
"ועתה אוחזים בניתוח הרביעי, שכבר נעשה ברובו, תוך כדי הקרבת מאות קרבנות ה'-יקום-דמם, ומאות פצועים, ולמרות זאת ישנם כאלו שעולה בדעתם שבכדי להביא למצב של שלום וכיוצא-בזה, אזי העצה לזה היא – להפסיק באמצע הניתוח, ולא לרפאות את המקום הנגוע, וזאת – לאחרי שנפלו מאות קרבנות, ובמשך הזמן שלאחרי-זה יערכו אסיפות וכינוסים, ויבקרו בכמה-וכמה מדינות, ואז יראו איך יפול דבר!
כיצד מניחים לעשות 'נסיונות' כאלו בנוגע ל-3 מליון יהודים?! – הרי במשך שלשה פעמים ראו שהנהגה זו גרמה לצרות צרורות?!"
(י"ג תמוז תשמ"ב)
לא מאפשרים לסיים המבצע בלבנון
"מחזיקים אלפי חיילים ישראליים בתוך לבנון, ולא מאפשרים להם לסיים את המבצע שלשמו הובאו לשם לכתחילה. לכתחילה היתה הצעת אנשי הצבא, תוך כדי הבאת ראיות מוכחות מפיהם של המומחים לעניני בטחון, שאם יסיימו את המבצע בבת-אחת, היה פועל גורם ההפתעה (כי אף אחד לא התכונן לכך), והיו מסיימים אותו בהצלחה!"
הגוי לא התכוון להפעיל לחץ
"ולמרות זאת, אחרי שהתחילו במבצע, נפל עליהם פחד מפני הגוי שבקרבם, מפני היצר הרע, דבר שהביא אתו פחד כפשוטו בפני הגוי – דבר שהגוי לא תבע אותו כלל, וכשם שבנוגע ליצר הרע גירו אותו ועשו יותר ממה שהוא רצה, כך גם בנוגע לגוי, שפחדו וחששו ממנו גם בענינים שהוא לא התכונן כלל להפעיל לחץ, ועצרו את התקדמות הצבא, ונתנו הוראה לא להתקיף אלא אם הצד שכנגד מתקיף!"
"כתוצאה מכך נופלים קרבנות רחמנא-ליצלן במשך שבועות וחדשים אלו, אשר בדרך הטבע היו יכולים למנוע אותם, וכדעת כל המומחים בצבא שאמרו פה אחד, שהדרך היחידה להבטיח מינימום של נפגעים, קרבנות ופצועים, בין אצל היהודים ובין אצל הגוים היא התקפה מהירה ככל האפשר. כאשר מושכים את המבצע, הרי זה גורם, כאמור, לריבוי קרבנות."
כשכואב צועקים
"אלא משום שכשכואב אין ברירה וחייבים לצעוק! האדם הצועק יודע שהצעקה לא תועיל להחלשת הכאבים, אבל הוא צועק לא משום שכך אומר שכלו – אלא משום שכואב לו! ובענין זה קיימת על-כל-פנים איזו תקוה: כשיצעקו פעם אחר פעם, ולא מאחורי הפרגוד אלא בפומבי, ויראו שלא מתביישים וצועקים, ויכול להיות שימשיכו לצעוק גם ביום הבחירות – אולי הדבר יעזור סוף-סוף, והממונים על הדבר יסדרו להם סדר עדיפויות נכון יותר, להבטיח לכל לראש את שלומם ובטחונם של היהודים והלא-יהודים הגרים בארץ ישראל, ואחר-כך להתעסק בדברים אחרים."
בלבנון העדיפו את דרך ההיסוס
"דבר זה כבר גלוי וידוע לעין כל, ששיקולם של המדינאים היה רק מחמת הפחד של "אל תתגרו באומות", ולכן הם פחדו לנקוט בפעולה שיכולה להתפרש כמעשה התקפתי, והדבר הביא, בנוסף על הפצועים, למאות קרבנות, אשר האלמנות והיתומים של קרבנות אלה עדיין מסתובבים בארץ הקודש, ומוגי לב אלה שמנעו את הגיוס פוגשים באותם אלמנות ויתומים!"
"ולמרות זאת, כאשר הגיע מקרה דומה, במלחמת לבנון, חזרו על אותה טעות. היתה ישיבה מיוחדת שבה דנו בשאלה כיצד לנהוג בענין מלחמה זו, ואמרו שיש שתי דרכים: דרכם של אנשי הצבא – האומרים שיש לסיים את המבצע במהירות המקסימלית, וככל שיקדימו את סיומו יחסכו יותר קרבנות (הן בין יהודים והן בין לא-יהודים). וישנה הדרך השניה – דרכם של המדינאים, דרך ההיסוס. ואלה שעשו את הטעות הגורלית בעת מלחמת יום כיפור, חזרו על אותה טעות, והחליטו לנהוג כעצת המדינאים, דבר המביא אתו קרבנות רבים מדי יום ביומו במשך חדשים רבים!"
(יט כסלו תשמ"ג)
יש ליטול מהמנהיגים את הבחירה חופשית
כ"ק אדמו"ר שליט"א: "יש ליטול מן המנהלים – שם – את הבחירה, ואז הם יתנהגו כראוי. בינתיים נוהגים הם שלא כדבעי."
"האוהב את האכזרים, שונא את הישרים. – במדרש נאמר בלשון שונה – כשחסר פחד ה', מנוצל הפחד, לפחד מן הגוים, וממילא, נבהלים מן הגוי.
קורים שם מעשים מבהילים – בפרט עתה בלבנון – ודברים שהעולם לא ראה מעודו.
הביאו חיילים, הציבו אותם במקומם, ואסרו עליהם להתקדם, ולירות – עד שירו עליהם תחילה, ולא מניחים להם לשוב אחורנית!
ערפאת עצמו טען, כי בכניסתה ללבנון הוכיחה ישראל חולשה, בכך, היא ניצבת כבר חצי שנה ללא הפסק, על מקומה, בעוד שהי' ביכולתה לכבוש מיד.
העמידו חיילים במצב, בו ניתן לירות עליהם רחמנא-ליצלן – ואכן, יורים עליהם – וצוו עליהם, כי – כדי שלא יכעסו בוושינגטון – אסור להם להתחיל!
כפי שדובר פעם, בהקשר לדין בשולחן-ערוך, כי "הבא להורגך השכם להורגו" – לא הרוג אותו בפועל. אלא, כשהשונא מבחין כי "השכם להורגו", אין הוא מסתבך לכתחילה.
שיערו אמנם, כי זוהי רק דרשה, ותו לא. אולם נוכחו אחר-כך לדעת, כי הם עצמם הודו, כי אילו נערך גיוס (במלחמת יום כיפור) לא היו מסתבכים. ובשעה שעושים טעות, ו"עבר ושנה". שבים על אותה טעות, פעם שלישית! אותה טעות ואותן צרות. הלא זה פלא גדול?!
טענתי לכתחילה, כי זהו הגרוע מכל. שונא שמעניקים לו יותר עוצמה, לא יחפש שלום משום כך. לכן, הוא רק יבטיח את יכולתו לנצח. וראו זאת בפועל!
(יחידות עם הרב אפרים יאלעס א' דחוה"מ פסח תשמ"ג)
