"כי מראש צֻרים אראנו, ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכֹּן, ובגויִם לא יתחשב" (כ"ג, ט).
בפתח דברי נבואתו אומר בלעם שנבואתו היא בדרך משל – "וישא משלו ויאמר".. כלומר, בלעם מדבר במשלים וברמזים. מכאן כשהמשיך בלעם בנבואתו ואמר "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", ברור שאין כוונתו רק לתאר את המיקום שממנו הוא נושא את דבריו, אלא לבטא את מעלתם של עם-ישראל כפי שמפרשי המקרא מסבירים "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו, על-ידי אבות ואימהות"..
בלעם נדרש לומר את הדברים בדרך משל מאחר שבמושגים המקובלים אי-אפשר כלל להבין את מהות חוזקם של ישראל, חוזק שמגיע מהאבות. זה אינו חוזק גשמי-חומרי, אלא חוזק רוחני-נשמתי, עוצמתו האין-סופית של עם-ישראל.
עם לבדד ישכון
בהמשך נאומו אומר בלעם, "הן עם לבדד ישכֹּן, ובגויִם לא יתחשב.." הנה כי-כן, מראשית היווצרו נבחן העם היהודי ביכולתו לעמוד מול הגויים, עוד קודם יציאת מצרים אנו מוצאים ביטוי חריף של תופעה זו. אברהם אבינו נקרא ’העברי’, על שם שניצב בעבר אחד והעולם כולו מהעבר השני. כי זו מהותו של יהודי – הוא תמיד עומד נגד העולם כולו.
היו זמנים שעימות זה לבש אופי אלים, רווי דם וסבל. קראו לזה אנטישמיות. בעשרות השנים האחרונות התעדן העולם, וכיום האנטישמיות פסולה ברוב מדינות העולם (חוץ מרוב מדינות ערב וכדומה). אולם העימות הבסיסי בין העם היהודי לבין העולם עומד בעינו.
אי-אפשר להבין במונחים הגיוניים את העובדה שהעולם רובו ככולו מוכן להתלכד שוב ושוב בהחלטות אנטי-ישראליות. לכאורה, היו צריכים לתמוך בנו תמיכה בלתי- מסוייגת. אנחנו מדינה קטנה, מקלט לעם נרדף שניצל מהשואה, דמוקרטיה יחידה במזרח התיכון. ארץ מודרנית, שבה מקובלים ערכים הומניים ותרבותיים. אנחנו מוקפים מדינות רודניות, בלתי-דמוקרטיות, שיצאו לא אחת להשמידנו וממשיכות לאיים. אנו מנהלים מאבק מר עם ארגוני טרור ורצח, המבצעים בנו פשעים של הרג אזרחים, נשים וילדים תמימים. האם לא היה מהראוי שהעולם יתמוך בנו ויגנה את הערבים?
אך לא-כן. העולם מתייצב שוב ושוב לימין הערבים ומגנה תמיד את ישראל. ברחבי העולם יש בעיות נוראות, מרעב ועד מלחמות, מרודנות ועד עינויים והשפלת כבוד האדם. ומה מעסיק באחרונה את העולם? – בנייתה של שכונה קטנה אחת בעיר-הבירה הריבונית של המדינה היהודית.
סימני התעשתות
על זה כבר נאמר: "עם לבדד ישכון". לעולם לא נהיה ככל העמים. תמיד נהיה שונים, ויתייחסו אלינו כאל אח חורג. העולם יריע לנו ככל שנתקפל וניסוג, ויגנה אותנו כל-אימת שננסה להתנהג כעם בריא ולהגן על האינטרסים החיוניים לנו.
אולם סוד קיומו של העם היהודי הוא היכולת להתייצב מול העולם. אין צורך להתגרות בגויים, אבל חשוב להבהיר לעולם כולו שאיננו מתכוונים לנהל את חיינו על-פי תכתיביו. אין בדעתנו לסכן את הקיום והביטחון תמורת מחמאות וטפיחות על השכם.
בשנים האחרונות נראים דווקא סימני התפכחות מאשליות ’תהליך השלום’. פתאום הבינו, ימין ושמאל כאחד, לאן דרך זו מובילה. מי שחשב שנסיגות משטחים, פינוי יהודים או שחרור מרצחים, ירככו את לחציו של העולם, נוכח כי ההפך מזה קרה, ואפילו שכונה אין מניחים לנו לבנות בירושלים בירתנו.
מסתבר שכמו אבותינו ואבות אבותינו, גם אנו בעצם במבחן. אם נעמוד בנחישות על שלנו – יעזור לנו ה’ ונצליח.
