סיפורה של תמונה

בתמונה שלפניכם נראה בה הרבי נראה פוסע על המדרכה לכיוון מרכז חב"ד העולמי בברוקלין נ.י. – 770, בג' תשרי תשמ"ג (1982), כשברקע עומדים בני זוג, יהודים יוצאי סמרקנד (טשקנט).

להלן סיפורה של התמונה ושל היהודי העומד ליד הרבי:

בראשית שנת תשל"ב (1971) הרב מרדכי מנשה שיחי' גרליק ביקר לראשונה אצל הרבי, לאחר שיצא מרוסיה הסובייטית דאז, בסוף קיץ תשל"א.

בהיותו ב'יחידות' אצל הרבי מליובאוויטש, ר' מרדכי הביא לרבי תמונות של מצבת אביו של הרבי, רבי לוי יצחק שניאורסאהן נ"ע, שהוא צילם בהיותו באלמא-אטא יחד עם אביו ר' מנחם מענדל גרליק ע"ה ואחיו.

יחידות מיוחדת היתה לו אז, כמסופר בפירוט רב בספר "תולדות לוי יצחק".

בין הדברים הרבי הורה לו לבקש מאביו – שעדיין נשאר ברוסיה הסובייטית ולא קיבל היתר יציאה – להחליף את המצבה הישנה של אביו של הרבי מליובאוויטש, רבי לוי יצחק נ"ע בחדשה, עם מספר הוראות הכרוכות סביב החלפת המצבה והחריטה עליה.

אחת ההוראות היתה, שהחריטה תיעשה על ידי יהודי ירא שמים.

המסר הועבר אל מעבר למסך הברזל, וזמן רב עבר ולא מצאו יהודי ירא שמים הראוי לתפקיד.

אחרי תלאות רבות נמצא האיש המתאים לתפקיד זה, ר' גבריאל נתנאלוב (אחונוב).

על פרטי התלאות וההתמסרות למילוי המשימה הנעלית הזו, ניתן לקרוא בהרחבה בספר "תולדות לוי יצחק", וכן על הנסים האישיים שהתחוללו שם, על מכתבו של הרבי לר' גבריאל ועוד.

כשהגיעו לר' גבריאל, הוא נמצא שוכב על מיטה בתוך הבית לאחר שלא חש בטוב. אשתו אמרה לאורחים שהוא כבר שוכב שלושה ימים, "ואתם רוצים שיילך לכתוב אותיות על מצבה?!"

לאחר דין ודברים נגשו אל ר' גבריאל ואמרו לו את העניין, ר' גבריאל שמע את זה ואמר "איך אפשר לסרב לבקשה של הרבי?" ונסע לאלמא אטא בשמחה רבה.

ר' גבריאל הלך לטבול במקווה כהכנה למלאכה החשובה. לאחר שנים סיפר ר' גבריאל שבכל טבילה שעשה הרגיש יותר טוב בגשמיות.

לאחר מכן, חידש ר' גבריאל את אותיות המצבה כרצונו הקדוש של הרבי.

בשנת תשל"ב יצא ר' גבריאל ומשפחתו מרוסיה לכיוון ארץ ישראל.

ר' אליהו חיים בנו של ר' גבריאל היה אז בגיל שידוכים והוצע לו שידוך עם בתו של ר' אריה ניאזוב משיכון חב"ד בלוד, הם נפגשו ביניהם, ודובר על שידוך למזל טוב.

ר' גבריאל שאל אצל רב על השידוך, והלה אמר לו שהוא רואה שהזיווג אינו מתאים.

כיון שאלו היו פני הדברים, ההכרעה במשפחה היתה שיכתבו על כך לרבי, וכפי שהרבי יורה – כך יהיה. הם כתבו לרבי, והרבי נתן את הסכמתו וברכתו לשידוך, וכן ברכה לילדים והחתן והכלה השתדכו ולאחר מכן נישאו למזל טוב.

חלפה שנה מהחתונה, ועוד שנה, ועוד שנה, כך 4 שנים ור' אליהו חיים וזוגתו טרם נפקדו בפרי בטן. אביו ר' גבריאל כאב את המצב מאוד שהרי הרבי ברך במזל טוב ועוד בפרי בטן.

והוא החליט לנסוע לרבי ולדרוש ממנו ילדים לבנו, כי רק בהסכמתו וברכתו של הרבי בנו וכלתו נישאו יחד, כך שהוא צריך 'לסדר' להם זרעא חיא וקיימא…

ר' גבריאל ורעייתו נסעו לרבי לקראת ראש השנה תשמ"ג, וכשהוא הגיע ל-770, ניגש למזכירות וביקש להיכנס ליחידות אצל הרבי.

במזכירות אמרו לו שכעת הדבר לא בא בחשבון, ועליו להמתין בתור.

ר' גבריאל הרי הגיע במיוחד מהארץ לפגוש את הרבי, יש לו נושא דחוף לדבר איתו, ואין לו זמן לשבת ולחכות – והוא החליט "להסתדר לבד", הוא יפגוש את הרבי…

ר' גבריאל ורעייתו המתינו על המדרכה וחיכו שהרבי יגיע ל-770. כשהרבי יצא מרכבו, ניגש ר' גבריאל והציג את עצמו: "אני גבריאל..". הרבי מיד זיהה והודה לו על כל מה שעשה למען מצבת אביו, וכשהוא הזכיר את מצב בנו, הרבי השיב לו במילים ספורות שהוא יכול לחזור לארץ הקודש, "הכל בסדר"..

בהגיעו חזרה לארץ הקודש כלתו סיפרה לו שהיא שבה כעת מהרופא, והוא אישר לה, לראשונה מאז שהם החלו לבקר אצלו, שהכל בסדר והם יוכלו ללדת ילדים.

ואכן בתחילת חודש מנחם אב של אותה השנה, תשמ"ג, נולדה לבני הזוג בתם הבכורה, בחודש מנחם אב בשנה לאחר מכן נולד להם בן, ולאחר מכן עוד בת, וכך הם זכו לשמונה ילדים…

זהו א"כ סיפורה של תמונה 'פשוטה' של הרבי ליד רכבו..