בית חב"ד אלקנה

מרכז מסחרי, ת.ד. 722, אלקנה

מי עשה את העסקה הטובה?

יעקב ועשיו קיימים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. אלה שתי הנפשות שבתוכנו – הנפש האלוקית והנפש הבהמית. כל אחת מהן מושכת לכיוון אחר. הנפש האלוקית מנסה לדחוף אותנו לכיוון הרוחני, הערכי, הנצחי; ואילו הנפש הבהמית גוררת אותנו אל ההווה והחולף, אל הגשמי והרגעי.

כשאדם עושה עסקה, והוא משוכנע שמצא מציאה חלומית, הוא ממהר לקום וללכת מייד בסיומה, מחשש שהצד השני יקלוט איזו עסקה גרועה עשה ויחזור בו. זה בדיוק התיאור שהתורה מתארת את התנהגותו של עשיו אחרי שמכר את בכורתו תמורת נזיד עדשים – "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ, וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה".

מבחינתו של עשיו הוא עשה עסקה נהדרת. יעקב נתן לו נזיד עדשים חם ומשביע, ואילו הוא שילם בתמורה במושג ערטילאי, חסר משמעות בעיניו – הבכורה. לכן מיהר לקום וללכת, קודם שיעקב יקלוט איזו עסקה גרועה עשה. אבל יעקב ידע בדיוק את ערכה של ה'סחורה' שקנה, גם אם עשיו בז לה.

מי בז למי

יעקב ועשיו אינם רק שתי דמויות שחיו בשחר ההיסטוריה. הם מלווים אותנו לאורך כל הדורות, ולמעשה שניהם קיימים בתוכנו. כל אחד ואחד מהם רואה את העולם בתמונת ראי מעמיתו. מה שחשוב לאחד, חסר משמעות בעיני השני. מה שמלהיב ומסעיר את האחד, מעורר גיחוך אצל חברו.

האחד רואה את הרגע, את מה שכאן ועכשיו, ואילו השני צופה קדימה ורואה את העתיד. האחד מתלהב מהממשי והחומרי, ואילו השני מחפש את הרוחני והערכי. האחד מעמיד את הגוף בראש מעייניו, ואילו השני שם את הנפש במרכז ושואף לתת לה את צרכיה.

עשיו רואה את יעקב כשהוא 'יֹשֵׁב אֹהָלִים' – יושב באוהלי החכמים וקונה דעת וחוכמה, והוא בז לו בליבו. עשיו הוא "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה" – הוא רואה את החיים המסעירים בחוץ, את המרדף אחרי הטרף, את חוויית הלכידה (וכפי שחז"ל מספרים, הוא 'צד' לא רק בעלי-חיים אלא עוד הנאות עולם). בעיניו חייו של יעקב משעממים ונטולי ריגוש והנאה.

אבל יעקב יודע להעריך את נכסי הרוח הנצחיים. הוא רואה את הדברים בדיוק להפך. הגשמיות והארציות רגעיות ובנות-חלוף, ואילו הרוחניות מעניקה משמעות אמיתית לחיי האדם. יעקב יודע להעריך את ה'בכורה', את העם שעתיד לצאת ממנו, שעליו יאמר הקב"ה "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל".

ראייה ארוכת טווח

יעקב ועשיו קיימים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. אלה שתי הנפשות שבתוכנו – הנפש האלוקית והנפש הבהמית. כל אחת מהן מושכת לכיוון אחר. הנפש האלוקית מנסה לדחוף אותנו לכיוון הרוחני, הערכי, הנצחי; ואילו הנפש הבהמית גוררת אותנו אל ההווה והחולף, אל הגשמי והרגעי.

הנפש הבהמית מוכנה למכור את הבכורה בנזיד עדשים, והיא עוד בטוחה שעשתה עסקה חלומית. היא בזה לחיי הרוח, ללימוד התורה ולקיום מצוות. תחיה את הרגע, תיהנה מהחיים – אלה סיסמאותיה. אבל הנפש האלוקית יודעת שנזיד עדשים לא ישביע את רעבונה הרוחני, ושכל הנאות העולם אין בהן ממש בראייה ארוכת טווח.

ובסופו של דבר, דווקא יעקב ה'תם', הוא הקורא נכון את המציאות. הוא הבונה את העם היהודי, עם הנצח, הנושא את לפיד האמונה בעבור האנושות כולה, עד הגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו.

באדיבות: העלון "שיחת השבוע"

מערכת האתר

השאירו תגובה